"אנטישמיות" ממלכתית זו הייתה שונה בתכלית מה"אנטישמיות" של שנות השלושים . אז אמנם הקיפה ה"אנטישמיות" חוגים רחבים בציבוריות העירקית, אך באופן רשמי התנערו ממנה השלטונות, לפחות כלפי חוץ . הם נימקו זאת בכר שיהודי עירק הם אזרחים שווי זכויות ככל שאר התושבים במדינה . נורי אלסעיר, שהשתתף בוועידת "השולחן העגול" בשנת 1939 בלונדון, הדגיש זאת באומרו שאין הוא מייצג את המוסלמים העירקים בלבד כי אם גם את היהודים העירקים, אותם תיאר כמתנגדים לציונות . נכון אמנם שלהרעת יחס השלטונות כלפי היהודים היו סיבות כבדות משקל נוספות, ובכלל זה המלחמה בארץישראל; אך הסיבה העיקרית לכר, להערכתי, נעוצה בהשתתפותם של היהודים בהפגנות שנערכו בתחילת 1948 נגד חוזה פורט סמות . לסיכום : ניתן לומר כי השינויים הדרסטיים שהתחוללו בשנות השלושים בעירק, ובכלל זה עליית הלאומיות הפןערבית, פעילותם של הסורים והפלשתינ אים בעירק, עליית ההשפעה הנאצית ושאלת ארץישראל, הולידו את הפוגרום שנערר ביהודי בגדד בחג השבועות התש"א, יוני 1941 . משקעו של פוגרום זה הפר לסיוט ולחלום בלהות לגבי יהדות עירק שממנו לא יכלה להשתחרר . אירוע זה, בצירוף מדיניות ...
אל הספר