הקורס במנרה ונישואים במעצר באבו קיר

אני, למשל, נ ולדיני במצרים ונשארתי שם עד גיל 25 . אני כן להורים ילידי ירושלים, שגורשו מהארץ והגיעו בשנת 1917 למצרים . אצלנו היו מדברים גם עברית בבית . אז איר אפשר לומר לי שלא הייתי ציוני ? לכן אני אומר ­ איו לעשות הכללות . ברצוני לציין שלוש נקודות : א ( יהדות מצרים היתה אחת הקהילות המפוארות של היהדות בחוץ­לארץ . איפייו אותה, שלא היתה בה בעיה של עדתיות, של קיטוב עדתי . בישראל, יכולנו ללמוד מיהדות מצרים איר למזג גלויות שונות . רק ב"ימים­הנוראים" שמנו לב שישנו בית­כנסת בו מדברים יידיש ) ואנחנו קראנו להם, סליחה על הביטוי, "שלאכטי 0 ושבמקום אחר מתפללים הקורפיוטים והספרדים . אבל באופן כללי לא הרגשנו אף פעם את השוני בין רוזנטל, רוזנפלד ו דהאן . והיתר . שפה אחת שאיחדה אותנו ­ השפה הצרפתית . ב ( באוגוסט ,1946 נשלחנו על ידי שלמה חביליו ויעקב צביה לקורס "ההגנה" במנרה, לחמישה שבועות . עלינו לשם באוטו­משא ­ זה היה סוף העולם . אבל היה לנו טוב . הגענו בערב­שבת . קיבלו אותנו יפה, שרנו ואכלנו ביחד . אבל החל מיום ראשון בבוקר, התחלנו להתאמן, והאמונים האלה ­ עלי להודות ­ לא היו בשביל הממדים שלי, כי הייתי ...  אל הספר