יהודלות גם בדרום, במרוקו בהרי אטלס; בתוניס בג ירבה ובגאבס * בלוב בפנים הארץ; באלגייר בביסכרה * , גם מטם עלו יהודים לישראל, זהו האיפיון הראשון . האיפיון השני הוא המשטר של הארצות השונות האלה . אלגייר הפכה למושבה ב ,1830 וזה היה הסטטוס שלה מחוז בין יתר מחוזות צרפת . כעבור כ 50 שנה, ב ,1881 היתה תוניס לארץ חסות ) PROTECTORAT ( , זר . כבר משטר אחר, תיאורטית ופורמלית, אם כי כולנו יודעים, שלמעשה שלטה צרפת בתוניס לא פחות מאשר באלגייריה . מרוקו הלתה לפרוטקטוראט צרפתי ב ,1912 ולוב היתה למושבה איטלקית ב 1911 . להבדלים בתאריכים ובסטאטוס של ארצות אלו היו השלכות על קהילות ישראל בהן . למשל, בתוניס יכלה להיות תנועה ציונית ליגאלית, ב 1911 כבר היתה אגודה ציוניה רשמית וב 1921 היתה פדראציה של כל האגודות הציוניות בתוניס . במרוקו, אף פעם לא יכלו היהודים לקבל אישור רשמי, ליגאליזאציה של איזו שהיא תנועה ציונית, ותמיד היו צריכים לנהל את פעולותיהם תחת כותרת של פעילות תרבותית עברית או להשתייך לפדראציה הציונית הצרפתית . דוגמא אחרת : , יהודי אלגייר הצליחו להשיג נתינות צרפתית ב"צו כרמיה" משנת 1870...
אל הספר