השינוי כמערער ביטחון

עין בוחנת 41 "העתיד לא ברור להרבה מאוד אנשים . . . אנשים תיים בכל העולם וגם בקיבוץ ימשיכו אני מאמין לחיות, אבל זה מין מבוכה . אני לא יודע איר לקרוא לזה . מבולבלים ועצבנים" . ) אורי ( עמרם ואורי מתארים מצב של בלבול ואי ביטחון . נועה מביאה את תחושת דור ההורים, ומוסיפה לאי­הידיעה מצב של חרדה קיומית . "אני מרגישה שהשינויים האלה שהקיבוץ פונה אליהם מכורח המציאות הם לא לטובה . אני מרגישה שהאווירה פה היום היא מאוד קשה, כי הקיבוץ לקראת שינוי והאווירה של התמרמרות וחוסר סיפוק ואנשים עם המון תהיות והמון סימני שאלה ואולי חבל שאנחנו פה, ואולי בזבזנו את מיטב שנותינו ואנחנו חסרי כל, והמקום הולר ומתמוסס ומתפרק לנו . . . זה תחושה שלי, זאת אומרת מה שאני חשה שזה קיים בין המבוגרים . אני מדברת על האוכלוסייה של בני הגיל של ההורים שלי, שהסדור שני . . . " . ) נועה ( נועה ממשיכה ומתארת מצב של אנומיה חברתית, ולא ברור אם התרופפות הנורמות החברתיות המחייבות תרמו לרצון לשנות, או השינויים והמצב הלא ברור המאיימים על חלקים של האוכלוסייה תורמים לתחושה הקשה ולמצב האנומי . ליאור שחש אף הוא את החרדה אינו מסתפק בתיאור המצב ...  אל הספר