עין בוחנת 87 הקיבוץ בעצם . ) . . . ( כל הזמן היו מבטיחים לי כל מיני הבטחות, שהקיבוץ ישלם לי את כל הלימודים וישלם לי שכר דירה בתל אביב, ומה לא הציעו לי . אבל באיזשהו מקום ההורים שלי ראו את זה . . . הם מאוד לא רצו שניקח שכר לימוד מהקיבוץ . הם כל הזמן אמרו שזה מאוד לא מוסרי, שאם אני בחוץ אז עד הסוף שאני אחיה בחוץ . לא נעזרתי בקיבוץ, אלא בשכר לימוד שאת זה הם משלמים גם למי שעחב . זה כאילו הקיבוץ משלם לכולם . זהו" . בני מסביר כמה היה לו חשוב להוכיח לעצמו שיוכל להתמודד בצעדיו הראשוניים ללא תמיכת הקיבוץ, גם תוך ויתור זמני על ביטחון חומרי : ''בקיבוץ אף פעם לא היית אדון לעצמך, תמיד היו מגבלות בתוך הבועה . אז זה מפתה ] לעשות קצת כסף במקום לחזור [ . זה תופס . זה עושה אותך ונותן לך הרבה כוח, הרבה מוטיבציה, נותן לך את האמונה שאם אתה רוצה משהו, אתה יכול להצליח ולקבל אותו . ) . . . ( הגעתי למסקנה באיזשהו מקום שעבודה פחית אפשר לעבוד כל החיים ובסוף להישאר ריק . אז כדי לספק את הסיפוק צריו ללמוד . כל השנה הראשונה שעבדתי חזק וחסכנו, והכל בעצם היה . . . קראנו לתקופה הזאת ירידה למען עלייה . אתה יורד במשכורת...
אל הספר