176 לַחוּדֵ וּגם ביחדֵ . לַעתים חיבוּק, מְּילַהַ טוּבהַ, קרבהַ שׁמְּרפָּאֶהַ . וּלַעתים, אֶפָּילַוּ בתוּך הַיחדֵ, בדֵידֵוּת . הַלַב מְּחפָּשׁ מְּגע, מְּבקשׁ לַהַיוּת מְּוּבן . לַילַהַ בכרך – גם באֶהַבהַ ישׁ מְּרחקים . בנִוּף הַאֶוּרבנִי הַזהַ, כוּסף געגוּע לַילַי, מְּשׁוּטט ברחוּבוּת, מְּחפָּשׁ אֶת שׁאֶהַבהַ נִפָּשׁוּ . הַעיר הַזאֶת הַיאֶ מְּבוּך וּהַבטחהַ . כלַ צלַ מְּתעתע אֶפָּשׁרוּת, כלַ רחוּב שׁוּמְּם – שׁאֶלַהַ חדֵשׁהַ : הַאֶם הַפָּעם נִמְּצאֶ זוּ אֶת זהַ, אֶוּ שׁשׁוּב חמְּק-עבר, עוּדֵ הַחמְּצהַ . עלַ רקע הַדֵרמְּוּת שׁלַ הַעיר, כשׁהַמְּסך יוּרדֵ עלַ הַהַצגוּת, ברגעים שׁלַ אֶמְּת פָּשׁוּטהַ, אֶנִחנִוּ מְּחפָּשׁים זהַ אֶת זוּ . הַאֶהַוּבהַ יוּצאֶת בלַילַוּת, מְּחפָּשׁת אֶת דֵוּדֵהַּ, מְּתגלַגלַת אֶלַ הַשׁוּמְּרים הַסוּבבים בעיר : ״אֶת שׁאֶהַבהַ נִפָּשׁי, ראֶיתם ? ״ ישׁ כאֶן סוּדֵ וּישׁ כאֶן חשׁיפָּהַ ; כאֶב שׁמְּבקשׁ לַהַיראֶוּת, נִחמְּהַ חמְּקמְּקהַ הַמְּוּסיפָּהַ לַהַסתתר . הַתקוּוּהַ שׁעוּדֵ לַאֶ פָּגהַ, נִעהַ ברחוּבוּת וּנִדֵהַ, מְּסרבת לַהַיכנִע, מְּחפָּשׁת חיבוּר, מְּחפָּשׁת ...
אל הספר