109 וַי�ֹאמֶר ה׳ אֵלָיו זַֹאת הָאָרֶץ אֲשֶֶׁר נִשְֶׁב�ַעְֶת�ִי לְאַבְרָהָם לְיִצְַחָק וּלְיַעֲֶקֹב לֵאמֹר לְזַַרְעֲֶךְָאֶת�ְנֶנ�ָה הֶרְאִיתִיךְָבְעֵֶינֶיךְָוְשֶָׁמ�ָה לֹא תַעֲֶבֹר דברים לד, ד אסף גמזו הַשׁיר ״קרוּב לַים״ שׁלַ רחלַ שׁפָּיראֶ מְּציע לַנִוּ מְּבט מְּפָּוּכח עלַ מְּשׁהַ, וּבכלַלַ עלַ סיפָּוּר יציאֶת מְּצרים וּהַמְּסע לַאֶרץ . עמְּוּדֵי הַאֶשׁ וּהַענִן נִהַפָּכים לַפָּיח וּעשׁן . ישׁראֶלַ נִהַפָּכת לַ״מְָּקוֹּם אֶֶחָדֵ״ . הַהַבטחהַ הַאֶלַוּהַית עצמְּהַ מְּוּשׁמְּת בסימְּן שׁאֶלַהַ – לַאֶ ברוּר כלַלַ ״מְַּהַ מְָּּשַׁׁךְאֶוֹּתוֹּלְַשָׁׁם״ . לַמְּעשׁהַ, ברגע שׁלַ מְּשׁבר קריאֶהַ, כזהַ הַתוּקף ( לַפָּחוּת אֶוּתי ) לַאֶ פָּעם בעת קריאֶת שׁירהַ – לַאֶ ברוּר כלַלַ שׁמְּדֵוּבר במְּשׁהַ ״שׁלַנִוּ״ – מְּשׁהַ רבנִוּ הַגדֵוּלַ . לַלַאֶ אֶלַוּהַים, לַלַאֶ מְּשׁהַ, לַלַאֶ אֶרץ ישׁראֶלַ – אֶנִחנִוּ מְּוּצאֶים אֶת עצמְּנִוּ נִתלַים במְּרים, אֶחוּתוּ שׁלַ אֶוּתוּ מְּשׁהַ, שׁאֶיתהַ הַיתהַ לַוּ מְּערכת יחסים סבוּכהַ בלַשׁוּן הַמְּעטהַ . אֶנִחנִוּ נִתלַים בהַ וּבים – לַאֶ בים סוּף, הַנִקרע במּ...
אל הספר