שנת 330 ) ותחת הנהגת תלמידיו, רבי יונה ורבי יוסי בר זבידא ( שלהי הדור הרביעי, סביב 6 יצאו תורה והוראה מהסדרא רבא לחכמים ולמוקירי התורהשנת 330 עד סביב שנת 350 ) , בארץ ישראל והתפוצות . שנות הנהגתו של ר' ירמיה בטבריה זוכות בירושלמי לכינוי מיוחד : 7 'ביומוי דרבי ירמיה', מה שמעיד על כוח אישיותו והיקף השפעתו בעיצוב התקופה . אולם למרות גדולתו, ברשימות של רב שרירא גאון ובמקורות בירושלמי לא נאמר שר' ירמיה מונה באופן פורמלי כראש הישיבה בטבריה . יתרה מזאת, למשך תקופה בלתי מוגדרת, הנשיא יהודה הרביעי, בנו של גמליאל החמישי, אף עיכב את מינויו של ר' ירמיה לראש בית הוועד ! כך מסופר בירושלמי, ביכורים ג, ג ( סה ע"ד ) : אוף ר' יונה הוה בפיתקה ולא קביל עלויי מתמניה . אמ' . עד זמן דמיתמני ר' ומינה ר' . תרגום וביאור : 8 ולא הסכים לקבל עליו את המינוי ‑ כלומר,אף רבי יונה היה ברשימה של המועמדים למינוי את ההסמכה למעמד של חכם . אמר רבי יונה : אינני מסכים להתמנות עד הזמן שיתמנה רבי שלי ‑ רבי ירמיה ‑ על ידי הנשיא . ובעקבות כך, הנשיא אכן מינה את רבי ‑ כלומר, את רבי ירמיה . רבי יונה היה מצעירי תלמידיו של ר' אבהו והפ...
אל הספר