ראשית, נשוב אל נקודת ההתחלה במאה ה ‑ ,20 המאה הישראלית . הכול החל ערב הקמת המדינה, כשבן ‑ גוריון טעה לחשוב שמי שינהל את הדמוקרטיה הישראלית ינהל גם את היהדות . הוא נתן בידי אגודת ישראל, מפלגה חרדית קטנה, את המנדט לנהל את היהדות שלנו . בתוך 77 שנים נהפכה מתנה זו לחרב פיפיות הגובה מחירי עתק קואליציוניים, מונעת שוויון בנטל ומשיתה על הרוב הממלכתי חוקים הפוגעים בזכויות הפרט . הדוגמאות רבות מספור, מנישואים לגירושים, מלידה לקבורה, מגיוס לבריאות . חמור מכל אלה, הגענו למצב שבו חרב זו מאיימת על עצם קיומה של הדמוקרטיה הישראלית . כך חלפו שלושה דורות . הציבור הממלכתי מפנים כיום את התובנה כי מי שמנהל את היהדות הוא גם זה שמנהל את ישראל . על כן רבים בו הקולות התובעים שינוי . במאה ה ‑ ,21 תוך כדי תהליך השיבה של הרוב הממלכתי אל היהדות, תובע הרוב הזה את השליטה גם ביהדותנו שלנו . בהינתן שהוא מונה כשני שלישים מיהודי ישראל, הוא גם רשאי וגם יכול לחולל שינוי זה באמצעות הפוליטיקה הישראלית . עם זאת, זה יקרה רק אם נשכיל לפעול יחד, בכוח אחד . בעצם, מכאן והלאה הופך המשחק להיות פוליטי . הציבור הממלכתי יכול, אם רק יר...
אל הספר