מהמחבלים ניגש לידית של הממ"ד וניסה לפתוח . הוא לא הצליח כי שמנו פה, ממש מתחת לידית, מטבח ילדים שקנינו באיקאה . בכל פעם שניסו לפתוח את הידית היא נתקעה במטבח של איקאה . מתברר שזה מוצר עמיד . עמדתי מוכן לירות במי שייכנס בדלת, ואח שלי שכב באלכסון ודחף את המטבח של איקאה עם הרגל, כדי שלא יחליק אלא ימשיך לחסום את הידית . הייתי מוכן לירות בכל רגע, אבל אחי אמר לי : אתה לא יורה . לא משנה מה, אתה לא יורה . אם הייתי יורה הייתי מדליק אותם והם היו מרססים את הדלת עם הקלאצ'ים . ותראי את החלון של הממ"ד . הוא לא ננעל . לא בנו אותו טוב . אפשר בקלות לפתוח אותו . אז מצד אחד חיכיתי מול הדלת, אבל בראש ידעתי שאני גם בכוננות על החלון, ואם הם מנסים לפתוח את החלון, אני ישר יורה . המחבלים היו בבית בערך חצי שעה . אכלו טוב, צחקו, ממש באופוריה, וכל הזמן ניסו גם לפרוץ את הדלת . הם בילו ואנחנו במוד של מלחמה על החיים . אחרי חצי שעה פתאום שמעתי בום . הם טרקו את הדלת, ואחרי 20 דקות הגיעו חבר'ה אחרים, צרחו, פתחו את ארונות המטבח, הפילו את הצלחות . גם הם אכלו וכל הזמן ניסו לפתוח את הדלת של הממ"ד . היה זמן שבו הילדים ישנו . ...
אל הספר