ושלם פיזית . אומרים לי שאני גיבור אבל קשה לי לקבל את זה . לא נעים לי . בחורים טובים מתו לי בידיים, חברים שלי נהרגו . אני לא יכול ללכת עכשיו בחזה נפוח ולהגיד אני גיבור . זה נעשה בעל כורחי . אם יש אלף מחבלים וא ‑ לוהים מחזיק אותי עכשיו לא יקרה לי כלום . א ‑ לוהים עשה את זה, אני הייתי כלי משחק . אני משליך עליו הכול . ככה זה מוריד ממני את המחשבה של גבורה . אולי עם השנים ארגיש אחרת . קוראים לי איתמר אלוס, אני בן 39 . נולדתי, גדלתי והתחנכתי באופקים . אני נשוי לאתי ואב לארבעה ילדים . אנחנו גרים בהרחבה של שכונת מישור הגפן . מישור הגפן הוותיקה נמצאת מתחתינו, ובה התרחשה הלחימה במחבלים . אני במשטרה מ ‑ 2003 . התגייסתי למג"ב, חתמתי קבע והייתי בעוטף ירושלים שש שנים . שירתּי באחת מיחידות הבילוש ואז עברתי לתפקיד מסווג במשרד הביטחון . חזרתי למשטרה, עשיתי עוד כמה תפקידים, נפצעתי בברך והפכתי ליומנאי . אנשים לא אוהבים לשבת ביומן . זה קשה, אתה צריך להיות אדיב לאזרחים, להחתים שוטרים על משמרת, לתת להם ציוד ולטפל בעצורים . אבל התפקיד הוא בלי שבתות וחגים . אמרתי, בשביל שבת אני אעשה את התפקיד הזה . במשך השנים ...
אל הספר