שהתורה קוראת לנו להקשיב עמוק יותר למשמעות האיסור . התורה בעצם אומרת : בן נכר פשוט איננו יכול להיות חלק מחוויית קורבן הפסח, ואפילו אם יאכל, את טעם האכילה לא ירגיש ואת החוויה לא יוכל לחוות . על כן נפרש את הפסוק כך : מי שהוא בן נכר, כלומר שהוא זר ומנוכר למהות הפסח, גם אם מצד הדין הוא יכול לאכול, הוא לא ירגיש את הטעם . כשהתורה שוללת את אכילת בן הנכר היא לא רק שוללת מאנשים מסוימים את הזכות לאכול, אלא גם מכוננת את האופי של המצווה . קורבן הפסח הוא ביטוי של יציאת האדם מישראל מעבדות לחירות, וזה גם מה שמתבטא במפגש עם טעמו של הפסח . הטעם הוא התמצית, המהות והפנימיות של הדבר . אם אין אתה חלק מהסיפור, גם אם תאכל, זה יהיה תפל ולא תרגיש כלום . להיות נוכרי כלפי מצווה, טקס או חוויה, פירושו להתבונן בהם מבחוץ בלי להרגיש שייכות ובלי להבין את הטעם הפנימי שלהם . נפשיט את המשל ממלבושיו : התורה בעצם אומרת שאתה לא יכול לתת לאדם לטעום טעמה של חירות אם אין הוא יודע אותה מעצמו . החירות אף פעם איננה טקס או ריטואל דתי גרידא . היא תודעה עמוקה, הלוך נפש ועמדה פנימית . שום טקס לא יוכל ליצור חירות . אם אתה חלק ממנה, תוכ...
אל הספר