ומצפים, והמקווה אף הוא מקום שאליו המים נקווים, הולכים ונאספים . התקווה מתארת תנועה נפשית, והמקווה מתאר תנועה פיזית . רבי עקיבא דורש את המילה מקווה בהוראתה המקובלת בלשון חכמים, מקווה מים לטבילה, ומכאן הדימוי של ה' כמקווה טהרה . משלו של ר' עקיבא אינו סתם דימוי נאה לתהליך הכפרה, אלא מנהיר את תהליך העומק המתרחש ביום הכיפורים . דרכי הטהרה והכפרה, לדעתו, אינם מבוססים ביסודם על תהליכי תשובה פרטניים, על תיקון חטאים או על הווידוי, אלא על 'טבילה בקב"ה' . הקב"ה הוא כביכול מקווה שעם ישראל טובל בתוכו ביום הכיפורים, כלומר עם ישראל וכל יחיד מישראל עוברים תהליך של התקרבות לה' וכניסה אל תוך המרחב האלוהי, אשר הנוכחות של ה' מקיפה אותו ומציפה אותו . מצד הקב"ה, יום הכיפורים הוא ההזדמנות שניתנת לכל יהודי ולעם ישראל כולו להיות 'בתוך' האלוהות . תשומת הלב של ר' עקיבא נתונה לכך שבעבודת יום הכיפורים בתורה לא נמצאת דרישה לעשות תשובה ותיקון מעשי . דברים דומים אומר גם הרמב"ם בפתח הלכות תשובה : "בזמן הזה שאין בית המקדש קיים, ואין לנו מזבח כפרה, אין שם אלא תשובה" ( הלכות תשובה א, ג ) . משמע שבזמן שהיה בית המקדש קיים,...
אל הספר