פרשת האזינו (ב): יהלך באמצע

"הארץ" מסמלת עצבות ושפלות . העצוב הוא מי שמתוסכל מכישלונותיו ושלא יכול להאמין שיהיה טוב יותר . פעמים רבות שפלות איננה מידה טובה של אדם בעל ביטחון עצמי המשפיל עצמו מתוך ענווה, אלא דווקא מסווה לחוסר ביטחון ולדימוי עצמי נמוך . קשה מאוד להרים את המורל של אדם עצוב, וקשה מאוד לגרום לו להאמין בעצמו . מי שאיננו מאמין בעצמו ובטוב שיבוא בעתיד, הלב שלו מתקשה להיפתח לנוכחות אלוהית כלשהי . אל אנשי הארץ אי ‑ אפשר לדבר בתקיפות . גם ככה הוא חלש, אז אם תוכיח אותו הוא ייעלם לגמרי . אל העצובים והשפלים צריך לגשת בזהירות וברגישות ברוך של האמירה : "אִמְרֵי פִי" . בזוהר הקדוש ( פרשת אמור ) נתפרשה הלשון : "אמור אל הכהנים . . . ", במשמעות 'לחישה', שכן מדובר שם באנשים עצובים בשעת אבלם . כשאומרים להם לא להיטמא זה עלול להיות קשה עבורם ולהעציבם, לכן צריך ללחוש, להזכיר, להסביר, לא לצעוק ולא לרדות . "הבו גודל לא"הבו גודל לא ‑‑ להינו"להינו" הפסוקים הבאים בשירה מתפרשים לא רק כקריאה לקבל את דינו של ה', אלא לקבלה של נוכחותו המוחלטת . הקריאה בשם ה' : "כִֹּי שֵׁם ה' אֶקְרָא" משמעותה הנכחה של ה' בכל ההוויה, בכל מה שיש, וכפ...  אל הספר
ידיעות אחרונות