בפרשת ראה מזמינה קריאה מעמיקה יותר : "כִֹּי יַרְחִיב ה' אֱ ‑ לֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ", כלומר אכילת הבשר היא ביטוי של הרחבת הגבול של האדם האוכל ( ולא רק של הארץ ) . ודוק, האכילה לשם הנאה איננה יציאה מהגבול או פריצתו, אלא הרחבה שלו . ההבנה שהנאה מסוימת שהיתה בעבר אסורה כי היתה מחוץ לגבול, ועכשיו הופכת למותרת מפני שהגבול התרחב, מזמינה אותנו להעמיק ברעיון של הרחבת הגבול, ובעצם במשמעות קיומו של גבול . שם הוישם הוי ‑‑ ה ושם אדנותה ושם אדנות השם המפורש מתייחס להווייתו של ה' והוא שמו העצמי, כלומר האופן שבו הוא מציג את עצמו מבחינתו . שם א ‑ דני, האדנות או המלכות, הוא השם שבו אנחנו קוראים לה', כפי שקרא לו למשל אברהם כאשר התגלה אליו פתח האוהל : "וַיֹֹּאמַר אֲ ‑ דֹנָי" ( בראשית יח, ג ) , וכפי שקרא לו משה "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲ ‑ דֹנָי" ( שמות לד, ט ) . כידוע, אסור להגות את שם ההווי ‑ ה באותיותיו, ומותר להשתמש בשם א ‑ דני . שם ההווי ‑ ה הוראתו 'המהווה את הכול', ומבחינה זו אין שום דבר רע כי אין מה שמחוץ לגבולו, והרי בריאתו טובה היא וכל מה שיש בה הוא לפי רצונו . מבחינת שם הוי ‑ ה כמקור ה...
אל הספר