נוסף לכל אלה, לדרישה לעבוד את ה' במקום אחד יש משמעות יסודית בעבודת התפילה . משנחרב בית המקדש נטענה הדרישה למיקוד העבודה פירוש חדש, שלפיו המקום הנבחר, ירושלים, הוא המצפן של התפילה שאליו פונים וכלפיו מתפללים . מעתה, בחירת המקום היא יצירת אוריינטציה לתפילה, ולא רק שלילת הפוליתיאיזם או יצירת אחדות . כפי שעולה מכמה מקורות, הדרישה לכוון את הלב כנגד בית קודשי הקודשים ( או כנגד "המקום" לפי נוסחת התוספתא ) עוסקת לא רק במגמת פניו של המתפלל אלא גם בכוונת לבו . יש שפירשו הלכה זו כהכוונה למתפלל לצייר בנפשו את מקום המקדש ואותו עצמו כמי שעומד שם, כדי שיהיה לבו מכוון . ככל שמדובר בכוונה רוחנית עלינו להבין את משמעות ההלכה : מה בין מי שמתפלל בלי לכוון לבו אל המקום ובין מי שמכוון לבו למקום ואז מתפלל ? התכוונות לרצון ה'התכוונות לרצון ה' כשאדם מתפלל, הוא מבקש מה' שיעשה את רצונו . האם לגיטימי לבקש על כל רצון, ובלבד שהבקשה תופנה לה' ? האם אדם צריך לבחון את עצמו לפני שהוא מבקש ולשאול האם בקשתו ראויה ? לכוון את הלב למקום משמעו לרצות להתפלל באופן שהרצון הפרטי שלי יהיה מכוון לרצון שמים, כלומר מה שאני רוצה ומתפלל...
אל הספר