מיקומה של פרשת ערי המקלט בין פרק האמונה והזיכרון ( ד ) לבין הפרק שאחריו בו נמצא תיאור ההתגלות ועשרת הדיברות ( ה ) תמוה מאוד . כיצד קשורה הבדלת ערי המקלט לציווי על זכירת מעמד הר סיני, להכרזה האמונית : "אין עוד מלבדו" או לאמירת עשרת הדיברות ? הצהרות אמוניות נושאות תמיד 'מטען כבד' . כשאדם מצהיר על אמונתו, עליו לשאול את עצמו מה משמעותה של הצהרה זו ומה היא מחייבת אותו . כשאמר משה : "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִֹּי ה' הוּא הָאֱ ‑ לֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" ( שם, לה ) , שאל את עצמו : האם קיים איזה מרחב בעולם שאין בו אלוהות ? האם ייתכן שיש ממד במציאות שהגזרה האלוהית לא שולטת בו, שאין בו חיות אלוהית ? משה השיב לעצמו : לא ! "אין עוד מלבדו" תקף בכל מקום, ואפילו בחללא דעלמא ( חללו של עולם, ב'אַין של העולם' ) . אף שלמראית עין אין בו דבר, הרי שבאמת יש בו חיות אלוהית : משה שמו אף בחללו של עולם שנאמר כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד . מהו אין עוד ? אפילו בחללו של עולם ( דברים רבה ב, כח ) . מכאן יצא משה לבקש את משמעותה הקיומית של הצהרת האמונה ואת יישומה הלכה למעשה . אם הקב"ה נמצא בכל מ...
אל הספר