הפסוק . בלעם מודה בפסוק זה שכוחות הקסם והניחוש אשר פועלים על אומות העולם לא משפיעים על ישראל, ולכן הוא לא מצליח לקלל . רק מה שפעל א ‑ ל, כלומר מה שהא ‑ ל רוצה ומתכוון שיקרה, הוא שמשפיע עליהם . כיוון זה מתחזק ממעשיו בהמשך הסיפור : "וַיַֹּרְא בִּלְעָם כִֹּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְֹּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים" ( שם כד, א ) ‑ נחשים לשון ניחוש . הכיוון השני יבאר את הפסוק מעבר למקומו ולזמנו, ביחס לעמדתו האמונית של עם ישראל . אומות העולם נוקטות אמצעי המאגיה של ניחוש וקסם, וכך מנסות להשיג מידע מטפיזי על מה שנכון לעשות . כאשר לישראל יש ספק מה לעשות ובמה לבחור, הם מוּנחים רק על פי רצונו ומאמרו של הא ‑ ל, בתורתו או על פי נביאיו : "כִֹּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱ ‑ לֹהֶיךָ" ( דברים יח, יד ) . אנו נלך בדרך שלישית, המתייחסת למשמעות המדויקת של המונחים קסם ונחש . בקריאה ראשונה, הפסוק מייצר ביניהם תקבולת, שכן מדובר בשתי טכניקות פגניות שתכליתן לעזור לאדם בקבלת החלטות ...
אל הספר