אפשר להאשים את קורח שהוא לא עקבי ואינטרסנטי, שהרי הוא דורש תפקידים לעצמו ולמקורביו ולא לכל העדה . אפשר גם לטעון שמה שמעניין אותו באמת איננו הקדושה, אלא הדחת משה ואהרן . אולם הענקת הבמה לדבריו של קורח מחייבת אותנו לברר את גרעין האמת שבהם, שהרי אם ההאשמות שקריות לחלוטין, אין טעם שיהיו חלק מתורת ה' . גם אם טעה קורח וגם אם הגזים, צריך להקשיב לו, לזהות את גרעין האמת בדבריו ולהבין מה ניתן ללמוד ממחלוקתו . הצדיק החסידי הידוע, "החוזה מלובלין", שהיה לוי לפי ייחוסו, היה קורא לקורח "דער הייליגער זיידע קורח" ( הסבא קדישא קורח ) . תלמידו, ר' משה טיטלבוים מאויהל שבהונגריה, בעל ה"ישמח משה" וממפיצי החסידות בהונגריה, היה בעל חזיונות וחלומות . פעמים רבות סיפר לבניו ולתלמידיו על חזיונות שחזה ובהם ראה את עצמו בתוך מאורעות היסטוריים גדולים, כמו יציאת מצרים ומתן תורה . פעם שאל אותו בנו : אבא, אמור נא לי, באיזה צד היית במחלוקת קורח ? השיב הרבי : ראה, בני, עם קורח ודאי לא הייתי, שכן איך אפשר להיות נגד משה רבנו . אך גם נגד קורח כנראה לא הייתי, שכן איך יכול יהודי להיות נגד מי שאומר : "כִֹּי כָל הָעֵדָה כֹֻּלָּם...
אל הספר