הפער בין תחילת השליחות והציפייה הגדולה שהיתה ממנה לבין סופה הטרגי מחייב התבוננות מעמיקה . קשה להאמין שנשיאי ישראל חטאו 'חטא של טירונים', של רשעים או של אנשים חסרי אמונה . דרכים רבות הוצעו להבנת הפער הזה, ואנו נתמקד בהצעה שחטאם היה לשם שמים, כלומר שהם שאפו לשנות את מהלך העניינים לפי הבנתם . להישאר עם משהלהישאר עם משה הנשיאים הבינו כבר אז שמשה רבנו לא יוכל להוביל את העם בארץ ישראל, וחשבו בדעתם שעליהם לבחור : או משה או הכניסה לארץ . אף שהגזירה על משה שלא ייכנס לארץ נכתבה רק במעשה "מי מריבה" המאוחר לחטא המרגלים, יש לה רמזים מוקדמים יותר, במיוחד בדברי חז"ל . למשל, כבר בסוף פרשת שמות ביארו חכמים את דברי ה' למשה : "עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה" ( שמות ו, א ) , בתור רמז שמנהיגותו של משה תסתיים בסיום תקופת המדבר : "עתה תראה ‑ ולא במלחמת ל"א מלכים" ( ראה רש"י על אתר ובמדרש ) . כזכור, שליחות המרגלים היתה כשנה אחרי מעמד הר סיני, זמן קצר למדי תחת הנהגתו של משה, שנה שבה הוא מלמדם תורה ומחנכם . אפשר לשער שכך חשבו המרגלים : האם אנחנו מוכנים כבר להיפרד מהדרכתו של משה ? הרי לא קיבלנו ממנו אל...
אל הספר