תפילת הדרךתפילת הדרך חז"ל במסכת ברכות הורו שיש לברך לפני יציאה לדרך . יש פוסקים הסבורים ש"תפילת הדרך" נוסדה כתפילה על הסכנה הצפויה, ומכאן הסיקו שיש להתפלל אותה בכל דרך מסוכנת גם אם אין היא עומדת בהגדרות ההלכתיות של דרך . מצד שני, אין להתפלל לדידם תפילת הדרך בדרך שאין בה סכנה, גם אם היא ארוכה ועומדת בקריטריונים של הגדרת דרך . אולם עיון בסוגיית הגמרא, המהווה מקור לתפילת הדרך ובתוכן התפילה עצמה, מעלה מסקנה אחרת לגבי מהותה . הגמרא מספרת שלידתה של התפילה במפגש עם אליהו הנביא : אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא : . . . וכשאתה יוצא לדרך הימלך בקונך וצא . מאי הימלך בקונך וצא ? אמר רבי יעקב אמר רב חסדא : זו תפילת הדרך . ואמר רבי יעקב אמר רב חסדא : כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפילת הדרך ( ברכות כט ב ) . בהמשך הסוגיה נאמר שאת התפילה יש להתפלל רק אחרי שיוצאים לדרך, כלומר בתחילתה . האם יש בכך כדי ללמד משהו על מהותה של התפילה ? זאת ועוד, אליהו לא אמר לרב יהודה שיתפלל כשהוא יוצא לדרך, אלא שיימלך בקונו לפני שהוא יוצא . הנחיה זו משמעה לבקש רשות ועצה מריבונו של עולם בשעת היציאה . היא מיושמת בידי ...
אל הספר