"שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" ( משלי כא, כג ) , ואחר כך רץ בטובת עין וקרא הפסוק "נצור לשונך מרע", ועל ידי זה נקרא רוכל כי המקרא הזה נתגלה לו לפי שהיה צר לו שלא יוכל להתערב בין הבריות, וראה כי אף גם בדברי עולם הזה אין שום מקום למדה הזאת בדרך העולם לכך יקרא רוכל . הרוכל ור' ינאיהרוכל ור' ינאי רוב הטומאות בתורה הן תופעות טבעיות, כגון דם או זרע שמופרש מן הגוף . לפעמים מדובר בתופעה נורמלית כנידה וכלידה, ולפעמים בסטייה מהנורמה, כגון בזב וזבה . בין כך ובין כך, הטומאה, כפי שאפשר ללמוד גם מדרכי הטהרה, איננה קשורה בחטא . אמנם היא מצב שיש להיטהר ממנו, אך כשלעצמו אין לו ערך שלילי . יוצאת מן הכלל היא הצרעת שמבחינה ביולוגית צרופה היא מחלת עור, אך ברקע שלה יש כנראה חטא . הנחה זו עולה גם מתוך תהליך הטהרה של הצרעת שיש בו קורבן אשם, וגם מתוך סיפורים שונים במקרא שבהם אדם לקה בצרעת בעקבות חטא שחטא . כך אירע למרים, לנעמן שר צבא ארם, למלך עוזיהו ועוד . מתוך הסיפורים השונים קבעו חכמים שהצרעת באה בעקבות כמה חטאים, כגון לשון הרע וגאווה . מכל החטאים אין ספק שהזיקה בין הצרעת ללשון הרע הדוקה במיוחד, כפי שעולה...
אל הספר