שכחת החטאיםשכחת החטאים הגמרא במסכת ברכות מתארת דו ‑ שיח בין כנסת ישראל לקב"ה בעקבות חטא העגל : אמרה לפניו רבונו של עולם הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל אמר לה גם אלה תשכחנה אמרה לפניו רבונו של עולם הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני אמר לה ואנכי לא אשכחך ( ברכות לב ב ) . כנסת ישראל מעלה את החשש שמעשה העגל לא יישכח ויישאר ככתם בל יימחה, מכיוון שאין שכחה לפני כיסא הכבוד . בתשובה הקב"ה 'מרגיע' אותה ואומר : "גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַֹּחְנָה" ( ישעיהו מט, טו ) . לאור ההבנה שגם אצל הקב"ה קיימת האפשרות לשכחה, שואלת כנסת ישראל : האם ייתכן שמעשה סיני, שבו קיבל העם את רצון ה' ונכנע למצוותיו ( "נעשה ונשמע" ) , יישכח גם הוא ? על כך עונה הקב"ה : "וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָֹּחֵךְ" ( שם ) . במבט ראשון, אנו מתקשים להבין את הדבר ‑ מדוע מעשה העגל יישכח ולא יכתים את עברו של עם ישראל, ומעשה סיני ייזכר לעולמי עד ? האם יש חוסר קוהרנטיות בשכחה ובזיכרון לפני הקב"ה ? לאמיתו של דבר, פער זה בין שכחת מעשה העגל לזיכרון מעשה סיני עשוי ללמד אותנו עיקרון עמוק הנוגע למהותו ולפנימיותו של כ...
אל הספר