התפשטות הקדושה אל קניינֵי האדםהתפשטות הקדושה אל קניינֵי האדם הפרשה נפתחת בציווי על התרומה למשכן : דַּבֵּר אֶלאבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּאלִי תְּרוּמָה מֵאֵת כֹּלאאִישׁאֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּלִבּוֹתִּקְחוּאֶתא תְּרוּמָתִי׃ וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת ( שמות כה, ב ‑ ג ) . ננסה להתבונן במשמעותו העמוקה של ציווי זה לאור הקשרו ומיקומו בסדר הפרשיות . בשתי הפרשות הקודמות, יתרו ומשפטים, אנו מוצאים שני סוגים של מצוות : בפרשת יתרו מופיעות מצוות המוטלות על האדם עצמו, ואילו בפרשת משפטים ישנם דינים רבים הנוגעים לממונו של האדם ולרכושו . בפרשת יתרו, קיום המצוות תלוי באדם עצמו ‑ האדם מצווה לא לרצוח, לא לגנוב, לשמור את השבת ועוד . קיומן של המצוות הללו ממוקד במעשיו ובפעולותיו של האדם . בפרשת משפטים, המצוות עוסקות גם בגורמים נוספים הנמצאים מחוץ לאדם עצמו ‑ בשורו של האדם, בבורו, באבדתו, בחפציו ובקנייניו . ניתן לראות בפרשות אלו את התרחבות המעגלים שאליהם נוגע צו ה' . בתחילה, במעמד הר סיני, הקב"ה מצווה את האדם עצמו וקורא לעם ישראל לרתום את רצונותיהם, כוחותיהם ולבם למען הגדל...
אל הספר