נדרשת מהעם . אדרבה, הציווי הוא להחריש ‑ להימנע מכל פעולה ומאמץ ולהשאיר את מרחב הפעולה לקב"ה באופן בלעדי, ואכן הקב"ה לבדו הוא זה שקורע את הים ומטביע את המצרים בתוכו . לעומת זאת, כשעמלק בא להילחם עם ישראל, משה מצווה את יהושע : "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק" ( שם יז, ט ) . ואכן, המלחמה מוכרעת בעזרת מעשיו של יהושע : "וַיַֹּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב" ( שם יז, יג ) . אמנם, פעולותיו של משה נראות דומות בשני המקרים ‑ "וַיֵֹּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ" ( שם יד, כא ) בקריעת ים סוף ומאוחר יותר ‑ "וְהָיָה כַֹּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ" ( שם יז, יא ) במלחמת עמלק, אך גם אותן מקובל לפרש כפעולות שונות בתכלית . נטיית היד של משה על הים לא פועלת שום פעולה, כי אם מצביעה על מלחמתו של הקב"ה ומכוונת אליה, ואילו הרמת היד במלחמת עמלק היא שקובעת את גורל המערכה, לכאורה : "וְהָיָה כַֹּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק" ( שם יז, יא ) . המשנה במסכת ראש השנה מסבירה שהרמת היד של משה מבטאת פעולה רוחנית אקטיבית של שעבוד הלב כל...
אל הספר