הָאֱ ‑ לֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱ ‑ לֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה : הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ ( בראשית מח, טו ‑ טז ) . ניתן לשים לב שבברכת יעקב ישנה נוכחות בולטת של אבותיו, אברהם ויצחק, אך הדרך שבה יעקב שוזר בדבריו את היחס בין אדם וא ‑ להים משתנה בינו לבינם : אברהם ויצחק מתוארים כמי שהולכים לפני הא ‑ להים, ואילו יעקב אומר על עצמו "הָאֱ ‑ לֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי", כלומר א ‑ להים ההולך לפני . הניסוח איננו מקרי . יעקב מציב בדבריו שני טיפוסים של מערכות יחסים בין אדם לא ‑ להים : את הראשונה, 'ההולכים לפני ה'', דרכם של אברהם ויצחק, נכנה "בשם ה'" . את השנייה, שבה האדם מתואר כמו צאן המונהג בידי ה' הרועה, דרכם של יעקב ודוד, נכנה "בעזרת ה'" . שתי הבחינות הללו הן שתי זיקות ממשיות עבורנו כציבור וכיחידים להתקשר עם ה' . כדי להבין טוב יותר מהי כל אחת מהדרכים שמציבים לנו האבות, נתבונן בכל אחת מהבחינות בשלושה שלבים : 1...
אל הספר