את האדם מרע בעידנא דיצר הרע, אף אז העצה היעוצה לאדם שיזכור כי יוכל למצוא זו הטובה עצמה בדברי תורה ורק שיהא בקדושה, וכמו שנתבאר על הפסוק הים ראה וינוס ( מי השלוח, בשלח ) כי ראה שהש"י יכול להפוך את הצור לאגם מים וחלמיש למעינו מים, ומהצורך לכתוב להיפך כי ראה גבורות הש"י כי יכול להחריב וליבש את הים, אך כי ים מרמז על תאווה ובעת שהתאווה מתגברת אין עצה כנגדה רק להראות כי נמצא כזאת בקדושה ואז תפסק, וזהו העצה יעסוק בתורה . נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע, כי בדברי תורה נמצא התנשאות ויוכל האדם על ידי דברי תורה להרהיב עוז בנפשו ועל ידי זה לא יוכל לבוא לידי בירור האמיתי, ולזה העצה יקרא קריאת שמע כי ענין קריאת שמע הוא כמבואר בגמ' "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים" ( תענית לא א ) , היינו שהכל יראו כי כל דבר ביד הש"י ואין לאחד שום יתרון והתנשאות על חבירו, כי מחול היינו דבר עגול שאין לו סוף ועל זה רומז ענין קריאת שמע . נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה, היינו שיצייר במחשבתו כאילו עכשיו הוא יום המיתה, וזה הוא החילוק של ירגיז שגם כן יתפרש כענין זה, אך יזכיר לו יום המיתה היינו שיצייר במחשבתו כאלו עתה זמ...
אל הספר