רוב מפרשי התורה הסבירו שניסיון העקדה היה בכך שאברהם היה צריך להתמודד עם סתירה חריפה בין דיבורים סותרים של הא ‑ להים . תחילה אמר לו הא ‑ ל : "בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" ( שם כא, יב ) , ואחר כך אמר לו : "קַח נָא אֶת בִּנְךָ . . . וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה" ( שם כב, ב ) . הסתירה בין הציוויים מעמידה את אמונתו של אברהם במבחן . הסתירה השנייה היא בין הציווי להעלות לעולה את יצחק, כלומר להורגו הלכה למעשה, לעיקרון התורני הכולל : "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" ( שם ט, ו ) . איך ייתכן שהא ‑ ל, שהזהיר מפני שפיכות דמים ורציחה, מצווה אדם לרצוח את בנו ? ! התבונה האנושית עומדת במבוכה ואיננה יכולה ליישב את הסתירה . הניסיון של אברהם הוא אפוא להאמין שאף שאין האדם יכול להבין כיצד שני מאמרי הא ‑ ל יכולים להיות אמיתיים, עליו להמשיך להאמין בו ולפעול לאור ציוויָו . האמונה למרות הסתירה היא מדרגה גבוהה, אולם גבוהה ממנה היא האמונה בסתירה עצמה : כי אף שאמר לו "כה יהיה זרעך" ( בראשית טו, ה ) , ונאמר לו "את בריתי אקים את יצחק" ( שם יז, כא ) , ועכשיו כשנאמר לו "העלהו לעולה" ( שם כב, ב ) עם כל זה...
אל הספר