עין בוחנת 47 הטענה התיאורטית שההסדרים הפורמליים בקיבוץ מבטאים יותר מכל הנחות סמויות ומובנות מאליהן זכתה במחקר לתמיכה אמפירית . על הבסיס שלה הוצע באופן נסיוני גם הסבר לעובדה, שהשינוי הארגוני הפורמלי מאז 1987 היה מהפכני, בעוד שהשינויים בסביבה של הקיבוץ היו הדרגתיים הרבה יותר . היציבות של הדפוסים הארגוניים בשנים 3891 1986 ועשרות שנים לפני כן, יכולה להיות מוסברת באמצעות המיסוד של הדפוסים הארגוניים בקיבוץ . הוותק הרב שלהם, האחידות בכל תנועה, התקנון המפורט, והקשר בין מרכיבי השיתוף השונים לטענתי, אלה העניקו להם אופי מובן מאליו . המיסוד ייצב את הדפוסים הארגוניים הבסיסיים, למרות שהשוני הגדול בין הארגון הקיבוצי לסביבתו היקשה על קבלתו של המבנה הארגוני בחיצוני ואובייקטיבי . עוצמת השינוי, היא כנראה תוצאה של איהתאמות שהצטברו בקיבוצים בעשורים קודמים . לדעתי, מקורן של איהתאמות אלה בשינוי ערכים הדרגתי שהחל בשנות ה ,50 וגרם לפער הולך וגדל בין השאיפות האינדיווידואליסטיות של החברים לבין הדפוסים הארגוניים הפורמליים השיתופיים, שנשארו כאמור יציבים בדרך כלל . בהיעדר שינוי בדפוסים הארגוניים התפתחו בקיב...
אל הספר