ממלכת כהנים | 446 "אמר אביי לא שנו אלא דאמר ליה 1 חייב" . וגרסינן עלה בגמ' : – אומר : עד החלון, טענתיה . א"ל רבא אי הכי [ . . . ] צרי' ליפלוגבית סתם, אבל א"ל 'בית זה מלא', ידיע וליתני בדידה וכו' אלא אמר רבא לעולם אינו חייב עד שיטענהו בדבר שבמדה וכו' [ . . . ] ויודה לו בדבר שבמדה", וכו' . וכתבו התוס' ז"ל בד"ה אלא אמר רבא : "וא"ת י נמיאמאי לא חשיב בית זה מלא דבר שבמדה" וכו', ותירצו בתירוץ ב' וז"ל : "וא בעינן שיזכיר מדה בהודאתו" עכ"ל . וק' [ שה ] דאם כן לישמעינן רבותא טפי מתני' דאפי' היכא דתבעו "בית זה מלא עד הזיז" דפטור, כיון שלא הזכיר מדה בהודאתו צ"ל "זה אומר עד הזיז וזה אומר עדהיה 2 שא"ל "מה שהנחת אתה נוטל", ומעתה ולזה יש לישב בדוחק, דהוה אמינא דוקא היכא דלא הזכיר מידה בהודאתוהחלון" . אצטריך סיפא 3 פטור, אבל אם הזכיר מדה בהודאתו אעג"ב דלא תבעו מדה חייב, לאשמיענן דאינו חייב עד שיתבענו מדה ויודה לו מדה . והשתא דהוה אצטריך סיפא תו אין להזכיר ברישא לא "זה" ולא "זיז" . 4 להאי, הקשה בסיגנון אחר וז"ל : "וק"ק לפי תירוץ זה 5 והרב בעל חידושי הלכות ויש לישב ודוק", ע"כ . 6 אמאי לא תני מתני' זה אומ...
אל הספר