סי' ד | 421 תי ושקלי ̊ בריה דרב נחמיא לרב אשי : אלא מעתה כגון הני דבי בר אלישיב דכפ לאלת', ה"נ דלא קנו וכו' [ . . . ] אלא אמר מר זוטרא הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא, חדא הא ; ואידך" וכו' ע"כ בגמ' . ומתוך דברי הגמ' נראה שכל הטעמים שנאמרו בזה בתחילה נדחו, והעיקר הוא מ"ש במסקנא דהוי הלכתא בלא שבא לעקור הטעמים שנאמרוטעמא וכמ"ש "אלא אמר מר זוטרא" שנראה וז"ל : ודבר זה אמרו חכמים שהיא 157 וכן פסק הרמב"ם בפ"ו מה' מכירה 156 בתחילה . הלכה שאין לה טעם לפי' [ כך ] אין למדים ממנה לדין אחר עכ"ל . וא"כ איך הרב ז"ל רצה ללמוד מהטעמים שנאמרו בתחילה . ועוד ק"ל דאפי' לטעמא שאמרו בתחילה אין ללמוד משם לנ"ד, דמ"ש בגמ' "בההיא הנאה דקא משתנייא ליה וכו' גמר ן הכוונה דמשעבד נפשיה בשעת הלואה לנולדים אח"כ, דהאומשעבד אנפשיה", אי כבר אידחייא בגמ' מטעמא דאין אדם מקנה למי שלא בא לעולם, אלא מ"ש גמר בעולם מנתיק נפשיה מקמא ̊ ומשעבד נפשיה היינו שבשעת מעמד שלשתן שכבר הם 158 והעתקנו לשונו לעיל וכן פי' הר"ן ז"ל ̊ ומשעבד נפשיה לאחרינא, וכמו שפרש"י היא הנאה דמחתני אהדדיה גמר ומקנה למי שלא בא ̊ דבה ̊ ע"ש . עוד ק"ל במ...
אל הספר