סי' ד | 101 חולקים ואומרים שלא התירו אמירה לגוי אלא לצורך מילה שהיא גופה 271 שהתו' שכתב שאין אומרים 273 שכן נר' דעת הרשב"א 272 דוחה את השבת, וכ"כ הב"י שם מ"מ כבר – כתב סברא זו בשם ויש אוסרין 274 בשבותין זו דומה לזו ומרן בש"ע ס"ה וכ"כ שכה"ג בהגב"י סי' ש"ז < 275 כתב מור"ם בהג"ה שם דבסי' תקפ"ו כתב להתיר וז"ל "וכן פסק מהרי"ק כסברא 276 וכ"כ בס' מ"ך בש"א בספ"א ד' קי"ט ע"ג > ס"ק ג' והכי נקטי' [ נן ] עכ"ל" . ̊ ראשונה ומ"מ עדיין לבי נוקפי בהיתר זה ד"צורך", דאכולהו קאמ' המ"ך דמרן פסק מצות ̊ מדין ̊ מסי' תקפ"ו היאכס' א', אפי' אצורך הרבה . והנה הראיה שהביא מור"ם שאחר 277 שופר, ואין משם ראיה לדבר הצורך . וראיתי למוהר"א ששון בסי' קנ"ו ביא לשון הרמב"ם הנז' כתב וז"ל : "א"כ הדבר פשוט שאפי' בדבר דרבנן לא ̊ שה עכ"ל . והבליע בנעימה דבר הצורך והשמיטו וכן עשההתיר אלא דוקא לדבר מצוה" במקצת חולי . ובאמת שדברי המ"ך מוכרחים ונכונים מעצמם, דהא חזינן דהרמב"ם יה צריך ̊ עביד ליה לדבר הצורך דין בפ"ע והפסיק בו בתיבת "או", שכתב "או יה וא"כ איך השמיט זה מהרא"ש . ואולי דגם דבר הצורך ומקצת – לדבר צורך הרבה" חולי חשיב להו ...
אל הספר