164 | ד"ר רותי ברדנשטיין הטעויות הלכאוריות, אלה שאנחנו שומעים, קוראים, “מתקנים“, אינן טעויות של ממש — אלא תוצאה של חיכוך בין הלשון כתובה ללשון המדוברת, בין הדקדוק של האקדמיה לדקדוק של האוזן . ואם יש טעות אמיתית, הרי זו רק אחת — שימוש בצורה שאינה תואמת את ההקשר . כי לשפה יש הקשר . ולכל הקשר — יש את הלשון שמתאימה לו : המשלב שלו, הקצב שלו, התחביר הפנימי שלו . ומי שיודע להרגיש את זה, מי שמצליח לבחור את הצורה הנכונה ברגע הנכון — שולט בעברית, גם אם מעולם לא דקדק בה . ומכאן, ישנן “שגיאות“ שהן עתיקות יותר מהתיקונים שהודבקו להן . ישנן טעויות שהן למעשה יצירות לשוניות חדשות . ויש גם כאלה שבעוד עשור או שניים — יהיו העברית התקנית של ספרי הלימוד . אז אולי הגיע הזמן להחליף את המונחים “עברית עילגת“, “עברית לא תקנית“, ב“ עברית חיה “, “ עברית רובדית “, או פשוט — “ עברית “ . טעות לעולם חוזר . ת | 165 זכרו — טעות לעולם חוזרת ! השפה איננה מגדל שמירה . היא שדה פתוח . גן צומח . מעבדה . ולכן, אם יש מסר אחד שתרצו לקחת מן הספר הזה, הלוואי שיהיה זה המסר הבא : שנלמד להניח לה לעברית ; לאהוב את תנועתה ; להבין את עו...
אל הספר