106 | ד"ר רותי ברדנשטיין בעבר ובמידה מסוימת גם כיום, חלוצי תחיית הלשון חששו מהשפעתו המזיקה של “הלעז“ . הם סברו כי כל עוד תמשיך העברית לשאוב מן השפות הזרות, לא תצליח להתבסס כשפה עצמאית . לפיכך עד היום יש ניסיונות לחידושים “עבריים“ למילים ולמושגים רווחים, חלקם בעלי תפוצה בינלאומית — למשל : “מרשתת“ ( רשת האינטרנט ) , “סמליל“ ( לוגו ) , “חמרמורת“ ( הנג - אובר ) ועוד — שחלק ניכר מהם אינו נקלט . אפשר שבראשית תהליך תחייתה של העברית היה הדבר הכרחי, שכן גם “אופניים“, “יבוא“, “יצוא“, “בעיה“ טרם נולדו, אך כיום אנו חיים באיזון נכון בין האורחים למארחים . ועדיין, לא חסרות תגובות קיצוניות . יש המבקשים “לטהר“ את העברית מהשפעות הארמית — אף שמדובר בשפה אחות-שמֵית, שבמובנים רבים חיה ופועמת בתוך העברית, ואף הייתה לשונה של התורה שבעל-פה . דוגמה לכך היא החלטת האקדמיה ללשון לחייב את הכתיב בה“א בלבד במילים כמו — דוגמה, קופסה — בהתאם לצורתן העברית, תוך שלילת הצורות הארמיות ( דוגמא, קופסא ) . למרבה המזל את אימא ואבא טרם ניסו להפוך ל“אימה“ ול“אבה“ .
אל הספר