איזה, איזו, אילו — גלגוליה של מילה

80 | ד"ר רותי ברדנשטיין “ובתוך כך מצא התנאים איך ששידך את בתו שהיא אחותו של הרב מוהר“ג עם איזה איש ששמו ישראל“ ( דב בר, 1815 ) . מעט לאחר מכן, “איזה“ קיבלה גם “תפקיד רטורי“ — כמילת העצמה רגשית, בדומה לשימוש הרווח בימינו : “ותוכל לשער ‘איזה עגמת נפש' יהיה לרבינו הקדוש מזה“ ( יוסף פרל, “מגלה טמירין“, 1819 ) . הצירוף “איזה עגמת נפש“ ניתן לפירוש כפול : א . כשאלה עקיפה המעבירה מורת רוח . ב . כקריאה רגשית : עגמת נפש עזה תהיה לו . כך או כך, השימוש ב“איזה“ משרה תחושת עוצמה, ריבוי או הדגשה רגשית . בתחילת המאה ה- 20 התפשט הצירוף “איזה X ! “ באינספור הקשרים כמו בדוגמה הבאה : “מה אמרת ! מה ניבאת ! איזה סוף ! “ ( י“ח ברנר, “בחורף“, 1903 ) . הביטוי אומנם מציין את ה“סוף“, אך אינו מעצים את הסוף עצמו — אלא את ההתפעלות ( או התדהמה ) של הדובר לגביו . אז האם שימושים כאלה נחשבים לטעות ? ודאי שלא . השפה חיה, נושמת, משתנה ומתפתחת . מה שחל היום על “איזה“ עשוי לחול מחר על מילה אחרת — כי זה טבען של מילים : לנוע, להתרחב, להתפצל ולחזור בצורות חדשות .  אל הספר