טעות לעולם חוזר . ת | 45 לפי חלק מחוקרי הלשון ודוברים רבים — לא בהכרח . גם כאן, אין זו תופעה חדשה . כבר במקרא נראים פעלים מגזרת ל“א הנוטים על דרך גזרת ל“י : “למלאות“ ( שמות לא, ה ) — בדומה ל"לנקות" . “מִלָּא“ ( ירמיה נא, לד ) — בדומה ל“נִקָּה“ . בלשון חז“ל, התופעה רווחת אף יותר : “מצינו“ במקום “מצאנו“, “יצתה“ במקום “יצאה“, “קורים“ במקום “קוראים“ — ועוד . תארו לכם שכך ייאמר בעברית מודרנית . האם היינו קובעים שזוהי טעות ? מאידך ירשנו גם שמות פעולה שמקורם באותה “סטייה“, אשר כיום נחשבים תקניים לחלוטין, ולעיתים אף קשה לדמיין את העברית בלעדיהם : ביטוי, דיכוי, חיטוי, מילוי, ניבוי, ריפוי . אז למה, אם כן, נחשבות הצורות הללו ל“טעויות“ ? התשובה היא מפני שבפעלים כמו “נכנס“ ו“נשבע“ אין הבחנה בין עבר להווה, ודוברים רבים משליכים את הדפוס הזה גם על פעלים אחרים — כמו “נִרְאָה“ — כך שהצורה נשמעת זהה בשני הזמנים . לטענת האקדמיה, “במקום שהעברית מאפשרת הבחנה — ראוי להשתמש בה“ . אבל בפעלים כמו “נכנס“ או “נשבע“ הבחנה כזו כלל לא קיימת — ובכל זאת הם שגורים ולגיטימיים .
אל הספר