34 | ד"ר רותי ברדנשטיין 2 . פָּעֵל — למשל דָּבֵק, חָפֵץ, המשמש בעיקר לצורת בינוני אך בלשון המקרא גם לעבר . כך נבדיל בין נִרְאֶה ( בסגול — הווה ) לבין נִרְאָה ( בקמץ — עבר ) . עם זאת, לעיתים ההבחנה הזו מיטשטשת, והשימוש בין השתיים נעשה באופן חופשי ו"שגוי" ( כביכול ) . ולכן הבלבול בין הביטויים נִרְאֶה לי ל-נִרְאָה לי . 3 . פָּעֹל — נדיר יותר, כמו יָכֹל, שבצורת בינוני יהיה יָכוֹל . צורת הכתיב הנהוגה היום . הפועל "ישן" שייך אפוא למשקל פָּעֵל, ולכן יש לומר יָשֵׁן — ולא יוֹשֵׁן . כך גם עָמֵל ( ולא עוֹמֵל ) , שְׂבֵעִים ( ולא שׂוֹבְעִים ) , גָּדֵל ( ולא גוֹדֵל ) . כלומר, ה“טעות“ כאן היא שימוש במשקל שאינו תואם את מבנה הפועל . אבל כפי שכבר צוין לעיל — אפילו רש“י ורד“ק השתמשו בצורת "יוֹשֵׁן" . וכי אפשר לומר שהם לא ידעו עברית ? בוודאי שלא . אפשר כמובן לטעון שגם הם טעו . ייתכן שמדובר כאן בשינוי טבעי שהפועל עבר לאורך השנים, כשם שפעלים אחרים “מבקרים“ במשקלים שונים בהתאם לצורך, לדינמיקה של השפה ולשיבושי שיח הנולדים מרצון להקל על ההיגוי או ליצור שפה עקבית יותר . מדובר, אם כן, בעברית שחלה בה תמורה ולא בע...
אל הספר