88 פרש קיל בחירת חברי הכנסת דרך מפלגות . חברי הכנסת לא יכולים להיבחר בזכות כישוריהם, אלא רק במסגרת מפלגה . יש חוק שלא מאפשר לחבר כנסת בודד להיבחר ( אחוז החסימה ) , לכן הם צריכים את המפלגה כדי שתבחר בהם, ומכאן שכל נאמנותם היא למפלגה ( פוליטיקאים מקצועיים כבר אמרנו ? ) ולמנהיגהּ, וּודאי לא למדינה ולציבור הרחב . במקרה הטוב הם נאמנים רק לציבור שבחר בהם ( ראו לדוגמה מה שפורסם על שרת התחבורה, מירי רגב, והיא איננה היחידה ) . המפלגה כערך עליון . המפלגה היא, אפוא, ערך עליון . כשמה כן היא : תפקידה לפלג, וחובת הנאמנות היא ראשית למפלגה, אחר כך למנהיג ואחר כך לקריירה של המקצוען הפוליטיקאי ; ולציבור לא נשאר . קואליציה-אופוזיציה . ראש הממשלה מתמנה על ידי התאגדות של חברי כנסת ממפלגות שונות, אשר מבטיחה את שלטונו לזמן רב ככל האפשר . הוא לא חש מחויבות לפעול לטובת כלל הציבור כדי להמשיך לזכות באמון הכנסת, אלא רק באמון חברי ההתאגדות שאיגד לצורך ביסוס שלטונו . כמובן, כדי שיוכל לאגד קואליציה עליו לדאוג למפלגות האחרות ולחלוק איתן את מנעמי השלטון . מכאן בא השוחד הקואליציוני וחלוקת טובות הנאה לכל מרכיבי הקואליצי...
אל הספר