422 באוקטובר 1964 שב בן גוריון והעלה את נושא "הפרשה" בפני ראש הממשלה, לוי אשכול — על סמך בדיקתם של העיתונאי חגי אשד והמשפטנים אהרון חוטר- ישי ויצחק טוניק, כי "ועדת השבעה" עיוותה את הדין . עם דו"ח המשפטנים הזה פנה בן גוריון תחילה לאשכול, ולאחר מכן לשר המשפטים, דב יוסף, בדרישה כי יחקרו הן את השאלה "מי נתן את ההוראה" והן את "ועדת השבעה" . אשכול, שהיה הרוח החיה מאחורי כינוס "ועדת השבעה", לא הסכים לכך . הוא, אשר ידע מידידתו דליה כרמל כי המסמך המזכה את ג'יבלי מזויף, לא היה יכול לספר על כך לבן גוריון . בשיחה עם בן גוריון הוא רמז כי "אחד מסר לו סוד שהוא משנה את כל הדבר" . בן גוריון, מצידו, סבר כי "אם רק הוא שמע סוד — הוא אינו קיים בשביל העולם" . לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, משה בן- זאב, חיווה דעתו כי "ועדת השבעה" קיבלה על עצמה לקבוע עובדות בעניין שנוי במחלוקת בלא שיהיה לה מעמד שיפוטי המוכר בחוק, וכי חוות דעתה אינה בעלת ערך מעבר להבעת דעתם האישית של השרים שהיו חברים בה, החל בן גוריון במאמצים לכנס את מרכז מפא"י על מנת שיחליט על חידוש החקירה . משראה אשכול כי נראה שמרכז המפלגה אומנם יחליט כך, הוא נק...
אל הספר