268 | רונית ולגרין שש שנים נאמנות למשפחתה במולדובה ונפרדה ממך בדמעות . יש לנו מזל גדול עם מריציקה וליליה . כל כך שונות אחת מהשנייה . מריציקה פרקטית, עניינית, וליליה כולה טוב ולב . ושתיהן מסורות לך בלי סוף, ואולי, אולי זו את, עם העדינות שלך, הטוב שלך, שמגנטת אלייך שתי נשים מדהימות כל כך . הן ראו בך לא רק מטופלת . הן ראו בך אמא שנייה . דמות חמה, רגישה, עדינה . אישה שגם כשלא זכרה שמות, תמיד אמרה תודה, תמיד חייכה, תמיד היה בה נועם שהפך את כל המשימה שלהן לקלה יותר, אנושית יותר . באותו הבוקר, 27 בפברואר ,2024 ליליה כתבה ווטסאפ ( ברומנית כדרכה, ואני מיד תרגמתי ) , שאמא קצת משתעלת, ואולי יעשו לה בדיקת קורונה . לא נלחצתי יותר מדי . היו כבר כמה פעמים בחודשים האחרונים שהשתעלת קצת, והכול הסתדר . אחרי הכול את בלתי מנוצחת . הגעתי בצוהריים . ישבת בסלון כדרכך, ודווקא נראית טוב . כן, השתעלת קצת, אבל הייתי בטוחה שהצטננת . לבשת את הסוודר האהוב עלייך . ישבת בכורסה, זו שהייתה פעם של אבא, מביטה בי בחיוך . לא ממש ידעת מי אני, אבל כפי שהיית תמיד, אמרת שאת מרגישה בסדר . סתם משתעלת קצת . בדיור המוגן התעקשו על ב...
אל הספר