ירושה שקטה | 245 היו שבתות בהן היינו מדברים שעות על נושאים פוליטיים, מתווכחים . אוטו ובובו עם דעות נחרצות ואני, באמצע, מנסה לפשר ביניהם, כמו תמיד . היו שבתות בהן היינו שוקעים בזיכרונות, נזכרים בילדות שלנו בסיגט, בתקופה שלפני המלחמה . לעיתים אוטו היה מספר על חייו המרתקים ( עבד באל על, במשרה בכירה וחי בארצות רבות . באיטליה, באוסטריה, בצרפת, בארצות הברית ועוד ועוד ) . ולפעמים פשוט ישבנו ושתקנו יחד . שתיקות נינוחות כאלה, של אנשים שלא צריכים מילים כדי להרגיש ביחד . בשנת ,2012 השלישייה שלנו התפרקה . אוטו חלה . מהר מאוד היה ברור שזה מאבק שאי אפשר לנצח בו . בדצמבר שנת ,2012 ביום שבו הוא נפטר, זה היה כאילו האוויר השתנה . אח שלי, אוטו, החכם, האינטליגנט, הציני, עם חוש ההומור המשובח, היה בן תשעים ושתיים במותו . לא הצלחתי לעכל את זה שאנחנו כבר לא שלושה . איך בכלל מתחילים להבין דבר כזה ? כל החיים היינו שלושה . שלוש פינות למעגל שלנו . ועכשיו, שתי פינות בלבד . משהו במבנה המשפחתי שלנו נשבר . כל השבתות האלה, כל הפגישות, איך זה ייראה עכשיו ? מה אמור לקרות בשבת הקרובה ? ביום הלוויה, בבית הקברות, עמדתי שם ...
אל הספר