ירושה שקטה | 195 לרוסיה, ואילו הוריו ואחותו נלקחו לטרבלינקה ונרצחו שם . אני חושבת שהוא הרגיש ייסורי מצפון על שעזב את משפחתו בפולין, אבל הוא לא אהב לדבר על זה . מה שכן, הבנתי שהוא שונא את הפולנים, ומסרב לדבר פולנית . נתן הגיע לארץ עם הכינור שלו . היה כנר מחונן . אבל כיוון שבארץ הוא עבד בבניין, אצבעות ידיו התקשחו, והוא נאלץ לבחור בין המשך עבודה בבניין לבין הנגינה בכינור . הכינור נזנח בארון הבגדים . לפעמים, כשהיינו יושבים בשקט בסלון, הייתי מסתכלת עליו ותוהה אם הוא עדיין מסוגל לנגן בכינור . אם אצבעותיו זוכרות עדיין לנגן את הצלילים מהעבר . אבל הכינור נקבר שנים בארון . לפני תחילת המלחמה נתן נסע לגרנובל בצרפת, ללמוד לימודי הנדסה באוניברסיטה, וכשהתחילה המלחמה הוא הצטרף למחתרת הצרפתית, המקי . הוא סיפר מעט מאוד על התקופה הזו . רק קטעים בודדים . על איך הבריחו נשק, פוצצו מסילות ברזל . הייתה לי הרגשה שהוא נמנע מלדבר על המלחמה . הקשר בינינו החל להתהדק, אבל לא סיפרתי לו דבר על עצמי . על עברי . ויום אחד, כשטיילנו ברחוב אלנבי בתל אביב, אמר לי נתן, "את יודעת, אני חושב שכל מי שהגיע משם, מהמחנות, הוא לא נ...
אל הספר