ירושה שקטה | 191 שאלות . רק הנהנתי . כאילו הפכתי לצופה מהצד בחיים של עצמי . אחרי הניתוח, נשלחתי לסנטוריום בגדרה . הסנטוריום נועד לשיקום פיזי ונפשי והיה אמור לספק סביבת ריפוי ותמיכה . אך מה שהתעלמו ממנו לחלוטין, היה מצבה הנפשי השברירי של ניצולת שואה שזה עתה יצאה מהתופת . לא ביקשתי הרבה . לא פינוקים, לא תנאים מיוחדים . רק קרבה . רק לדעת שאני לא לבד . רק לשמוע קול מוכר, לראות פנים שאני אוהבת . עבורי, הקשר עם המשפחה לא היה בגדר מותרות ; הוא היה חמצן, תנאי קריטי להישרדות הנפשית ולתהליך השיקום . במבט ראשון, המקום אכן נראה מופלא : הצוות הרפואי והטיפולי היה אמפתי ומסביר פנים, המדשאות היו ירוקות ומטופחות ושקט פסטורלי שרר בכל פינה . היו שם עצים גבוהים שהטילו צל נעים, שבילים מסודרים, ספסלים עץ ישנים . ריח של אורנים התערבב בריח תרופות ובחומרי חיטוי . אנשים לבושים בחלוקים לבנים חלפו במסדרונות . חולים ישבו בשמש, עוטים שמיכות על הברכיים גם בימים חמים . זה היה אמור להיות המעגן השלֵו שבו אוכל להחלים . אבל תחת המעטה היפה הזה הסתתר איסור מוחלט על מבקרים . אומנם היה זה חלק מפרוטוקול בידוד הכרחי למניעת הדב...
אל הספר