ירושה שקטה | 105 אוהב אותי עוד לפני שהכיר אותי . הרגשתי בטוחה עם כלבים . זה מה שחשבתי עד שהם הגיעו . עד ההם . החיות הגדולות, השחורות, המרירות וחושפות השיניים שהיו לנאצים . פחדתי מהם פחד מוות . עם העיניים המזרות אימים, השיניים החדות והנביחות המפחידות . הנביחות האלו, לא כמו נביחות של כלב רחוב שמבקש תשומת לב . אלה היו נביחות של טרף . של רדיפה . פתאום כלב היה משהו אחר לגמרי . לא יצור טוב לב ונאמן, אלא משהו מפחיד ומסוכן . משהו שיכול לתקוף אותך . משהו שיכול לפגוע בך . משהו שמאומן להיות אכזרי . משהו שאי אפשר לסמוך עליו . משהו שיכול, ברגע אחד, להתנפל . לא הבנתי איך זה אפשרי . איך אותה חיה שתמיד האמנתי שהיא טובה מטבעה, יכולה להפוך לכלי נשק בידיים הלא נכונות . איך אותן עיניים שתמיד היו מביעות אהבה, יכולות להביע שנאה וזעם . כל התדמית שבניתי לעצמי על כלבים התמוטטה . כל האמונה הזו שכלב הוא הדבר הכי נקי ותמים בעולם - נהרסה . פתאום הבנתי שכלב יכול להיות מה שמאמנים אותו להיות . יכול להיות נאמן לטוב, יכול להיות נאמן לרע . הדוברמנים האלה לא היו שונים מבחינה ביולוגית מהכלבים שאהבתי בסיגט . אותם גנים, אות...
אל הספר