ירושה שקטה | 69 לא רצויים . לזיכרונותיו של אדם לא נכנסים בלי הזמנה מפורשת . ולי לא תמיד ניתנה ההזמנה ההיא . מנגנון הגנה נבנה בשכבות . שכבה על שכבה . ניקיון, בישול, טקס, שירים, סדר, דיוק בפרטים . כל אלה יצרו חומה דקה אך עיקשת מול מה שרוצים לשכוח, ואולי לא . ובאמת, אני ממשיכה . גם היום, כשאני חוגגת עם ילדיי, אני מרגישה את הרצון לשחזר את אותה אווירה . את אותו טעם . לא רק מתוך נוסטלגיה, אלא מתוך שליחות . כמו לפסוע בשביל שהיא סללה לי דרך הניקיון, הבישול, הטקס, ולשאת את המאורעות שבזיכרונה הלאה, בתוך החיים עצמם . פסח בבית היה תמיד חג יפה . ייחודי באופן שקשה להסביר למי שלא חווה . אהבתי את כל החגים, כל אחד בדרכו המיוחדת . ראש השנה עם תקיעות השופר המהדהדות והתפוחים בדבש, חנוכה עם אור נרות החנוכייה והלביבות שאין כדוגמתן, פורים עם אוזני המן, אבל בפסח היה משהו אחר . משהו מהודק, חגיגי, נקי, שקט יותר . אולי זו ההכנה הארוכה, ציפייה ארוכה ומתוחה שעושה את הרגע עצמו קסום יותר . אולי הסדר שבא אחריה, המילים בהונגרית משולבת בעברית מההגדה, הרצף המוכר שאינו משתנה . אולי השולחן הארוך המכוסה במפה צחורה, או הריח...
אל הספר