ירושה שקטה | 35 אהבתי מאוד את הגובלן הזה . אין לי מושג מי רקם אותו, אבל הצלחתי לגלות בו טעות . האומן רקם נעל אחת של דנטה בצבע הגלימה שלו . זה היה נראה כאילו יש לדנטה רגל אחת שמבצבצת מתחת לגלימה . בכל פעם שהייתי עוברת ליד הגובלן, העיניים שלי היו מיד מחפשות את הנעל . משהו שכנראה רק אני רואה . אף אחד לא שם לזה לב . המטבח היה ממלכה בפני עצמה . מטבח גדול עם שולחן עץ רחב שעמד במרכזו, תמיד עמוס . קערות, בצק שמחכה לתפיחה, סירים מהבילים . זה היה המקום שבו הקסם קרה . ריחות עזים של תבשילים ומאפים, טעמי ילדות שצרובים בזיכרוני . אמא ידעה להוציא ממנו את מטעמיה באהבה שאין לה שיעור . אני זוכרת את ימי שישי במיוחד . אמא עם סינר, ידיים מלאות קמח, והתנור שעובד שעות . אנחנו הסתובבנו מסביב לשולחן, מנסים לחטוף חתיכה מהבצק או להציץ לסירים . אמא תמיד ראתה הכול . לפעמים הייתה מרשה לטעום ולפעמים רק אומרת בתקיפות, "עוד לא מוכן . " היה ריח של שמרים, של מרק עוף, והייתה הרגשה של בית חם . בחדר האמבטיה הייתה רצפת לינוליאום פשוטה . מתחת ללינוליאום הייתה פלטת עץ כבדה . ומתחת לפלטה באר עמוקה . מעולם לא השתמשנו בה, אך היד...
אל הספר