ירושה שקטה | 33 איליאנה ידעה כל מה שקורה בבית . לפעמים הייתי מוצאת את המיטה שלי מסודרת קצת יותר מהרגיל, או שהספרים שלי היו נערמים בערמה מסודרת על השולחן . הייתי יודעת שזו איליאנה . היא אהבה סדר, ניקיון, שקט . היא הייתה מתנועעת חרישית . הרגישה כאילו הבית הוא שלה לשמור עליו . אבל כשהייתה שוטפת את הרצפה, היא הייתה מזמזמת שירים . לפעמים הייתי עוצרת הכול, יושבת על המדרגה של חדר המגורים ומקשיבה לה . אמא, כמובן, לא התעניינה בשירים של איליאנה . היא רצתה רק תוצאות . רצפה מבריקה, כביסה ריחנית, מגבות מקופלות כמו בצבא . אבל אני אהבתי את השירים שלה . לפעמים הייתי שואלת מה המילים אומרות, והיא הייתה מחייכת ואומרת, "זה על ילדה שלא אהבה לאכול . במיוחד לא את הכריכים שקיבלה לבית הספר . אבל היא ידעה לרוץ ממש מהר . " אז שתינו היינו צוחקות, ואחר כך שותקות . כשהיו ויכוחים בבית, כשהיו צעקות, איליאנה הייתה שם, ממשיכה לנקות כאילו כלום לא קורה, אבל אני זהיתי את המבט שלה, קולטת את הדרך שבה היא מסובבת את הראש רק חצי סיבוב, מאזינה למה שנאמר . היא ראתה הכול . גם את מה שאנחנו ניסינו להסתיר, ועם זאת נאמנה לחלוטין . אנ...
אל הספר