8 | רונית ולגרין לכן הספר בנוי כקלידוסקופ דו קולי כאשר שני הקולות שונים ואינם מסודרים תמיד באותו סדר . לפעמים נדמה שהסיפור של אמא קרה לפני עידנים, לפעמים הוא מתרחש בתוכי, עכשיו . לפעמים הסיפור שלי נשמע רחוק מהשואה עד שמבינים שהוא המשך שלה - בשפה אחרת, בפלנטה אחרת . השתדלתי לא לייפות ולא לרטש . לא את מה שנאמר, לא את מה שמתואר ולא את מה שנשמר בהרגשה . והאומץ הזה, לספר את סיפורה של אמא בגוף ראשון, לכתוב את עצמי מול ובתוך הסיפור שלה, היה אולי הצעד הכי קרוב שעשיתי אליה . הספר הזה הוא לא סיפור על "איך היא ניצלה", זה גם לא סיפור של חקר גנטי או פסיכולוגי על "טראומה בין-דורית" . זה פשוט ניסיון לארוג שתי נשימות . נשימה שנאבקה לחיות את החיים, ונשימה שנולדה לתוך הזיכרונות . ואם תהיו קשובים, אולי תשמעו את הרווח ביניהן .
אל הספר