226 | הרצועה המקוללת משלהי 1988 ועד תחילת 1993 עסקו שלוש ממשלות שונות בניסיונות לקדם תהליך מדיני עם "מנהיגות מקומית", שישמר את העיקרון שעל פיו אש"ף אינו יכול להיות פרטנר . המסלולים השונים שנוסו בשנים אלה לא הניבו תוצאות . במקביל, האינתיפאדה נמשכה ופיגועי הטרור הפכו תכופים יותר וקשים יותר, ואת פיגועי הסכינים החליפו פיגועי ירי רבים, לצד הצלחות נקודתיות של הטרוריסטים גם בפיגועי חטיפה ומכוניות תופת . להסלמה בטרור היו עקבות ברורים, הכוח העולה של האסלאם הקיצוני בשטחים, ובמיוחד ברצועת עזה, והחמאס בראשו . בניגוד לגורמים שמאלניים יותר בממשלתו, מבחינת רבין הבחירה באוסלו לא הייתה החלטה מלבבת אלא בחירה באופציה הפחות גרועה . הכישלון של ישראל בדיכוי האינתיפאדה העממית, הטרור הגואה והעומס הגובר על המינהל האזרחי בניהול חיי הפלסטינים, ולצד זאת החשש כי בתוך זמן לא רב תושלם השתלטות החמאס על הרחוב הפלסטיני וחלון ההזדמנויות הצר ייסגר לתמיד, הניעו את רבין להעניק לפרס ולביילין אור ירוק להתקדם במשא ומתן עם אש"ף . המגעים הללו הניבו תוצאות, וטיוטה כמעט סופית הונחה לעיניהם של שרי הממשלה ב - 30 באוגוסט 3991� ישיבת...
אל הספר