96 | הרצועה המקוללת כלל, לעומת החלום לחזור למולדתם, או לפחות להיאחז באדמתם הקיימת . ישנה מחלוקת על מספרם המדויק של העזתים שעזבו, אולם על גם פי ההערכות האופטימיות ביותר המספרים מסתכמים באלפים בודדים, הרחק מתחת ליעד המקורי שהוגדר כהגירה של 300 אלף פליטים . בפגישות העדכון עם אשכול הסבירה סרני כי חוסר ההתלהבות מושפע גם מהתמריץ הנמוך שהעניקה ישראל והסתכם בדמי כיס ובמימון ההסעה למעבר הגבול . אשכול אישר את הגדלת התמריץ וגם את הגדלת המנגנון הסודי שפעל במחנות הפליטים, אולם גם צעדים אלה לא הניבו את התוצאה המיוחלת בשטח . ההצלחות המעטות היו בעיקר של בעלי דרכונים ירדניים שנענו לאמצעי השכנוע ועברו לירדן, ושל נשים עזתיות שבעליהן חיו במדינות ערביות אחרות ( בדרך כלל במדינות המפרץ ) , הן עזבו את הרצועה עם ילדיהן והתאחדו עם בעליהן . איחוד המשפחות נחשב לאמצעי השכנוע המוצלח ביותר, על פי שלמה גזית, מתאם הפעולות בשטחים, איחוד כזה הצליח להביא למעבר של אלפים מעזה החוצה . בגדה המערבית היו המספרים אף גדולים יותר 26 � אלא שהרעיון של איחוד משפחות הפך במידה רבה לחרב פיפיות . דווקא ההצלחה המוגבלת עוררה את תשומת ליבן...
אל הספר